הילולת משה רבינו ! ז' באדר !

היום בערב יום חמישי ז' באדר

הילולת משה רבינו

רבן של כל בני ישראל !

רצינו לפרסם לכם כמה תפילות אבל יש המון.......

אז החלטנו שלא כדרכינו חסידי ברסלב לכתוב ולדבר רק בטובות וניחומים

רצינו לסכם לכם מה שתגידו בפה בתפילה אישית בשפה שלו במילים המיוחדות לו לפני השם יתברך...

משה רבינו הוא כלל ומובחר שבנביאים וממנו יצאה תורה לישראל...

אומר רבי נחמן ברסלב שבכל דור יש בחי' (רק בחי') של משה רבינו שהוא הצדיק שבדור שממנו צריכים כולם לקבל דעת והשקפת תורה, לא אורות, והשגות שלא מבינים כפי שנסביר בהמשך, לא אחד מעופף עם כנפיים שלא מבינים אותו ומתרצים כל דבר שאומר שזה השגות ולא מבינים כי הוא במדריגה גבוהה !

אלא צדיק כזה שיכול להכניס אמונה ודעת תורה, ויראת שמים וחיזוקים אמיתיים, לא דימיונות - לכל אחד מישראל, ליישר שכלו ולבבו, לעבודת השם יתברך על פי מדריגתו !

על כן צריך לצעוק ולהתפלל להנצל ממפורסמים של שקר, שמכניסים אורות דימיונות חולפים, לפעמים מקילים יותר מהצורך ולפעמים מחמירים יתר על המידה, ולא דעת תורה אמיתית, סברות אמת המבוססות על חכמינו ז"ל והגמרא, שהם עיקר היציבות הרוחנית לכל אחד, והם פוגמים במוחין ובהתקרבות של עם ישראל - למרות שנראה שהם מעוררים ומקרבים רבים, אבל תכל'ס בסוף כמה נשאר, כמה יראת שמיים וקדושה, ומה נשאר מכל ההופעות ודיבורים וההתלהבות התקופתית ?

כל אחד מאיתנו בפרטיות בחיי היום יום פרנסה שלום בית חיי חברה תאוות ובלבולים שעוברים על כל אחד...

צריכים מנהיג אמיתי שיכול ללכת כנגד רוחו של כל אחד לייצב אותו וליישר את השכל ולהדריכו בדרך האמת ביציבות רוחנית אל עבודת השם ! על פי התורה והקבלות שקיבלנו מדורי דורות מבלי לשנות ולהוסיף ולהתחכם וליפות רק בפשיטות ותמימות כל אחד כפי מדריגתו וכוח שיכלו והבנתו,

אנחנו ישיבת חסידי ברסלב - צועקים - צריכים הדרכה !!

זה הכלל הגדול - ועל זה תתפללו הרבה !! כי זה עיקר ויסוד היהדות !!

ורק אז תוכלו להינות לטעום טעם טוב ביהדות !

www.breslevmeir.com

מתי אומרים קדיש ?

קדיש מתוך (יזכור בפייסבוק) הוא קטע חשוב ומרכזי בתפילה בציבור היהודי בדומה ל"קדושה", הנאמרת בתפילת שמונה עשרה. במקורו נאמר הקדיש לאחר לימוד אגדה, אך בהדרגה הכניסהו חז"ל לתפילות הציבור בבתי הכנסת. הקדיש משולב בד"כ בסוף כל סוג תפילה. בתחילת ימי הביניים הקדיש תפס מקום בתפילות אבלים ובאזכרות לנפטרים, המנהג הטוב לומר קדיש ולעשות תיקון נפטרים  וסדר לימוד משנה אותיות נשמה, לזכות נשמת הנפטר שתתעלה נשמתו עדן ועידונים - הפך לנפוץ מאוד עד עצם היום הזה !

מאמרים נוספים על קדיש כנסו לרידר !

סוגי קדיש :

מָתַי אוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ?

א. אַחֲרֵי יִשְׁתַּבַּח, בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים, יָמִים נוֹרָאִים וִימֵי חוֹל.

ב. אַחֲרֵי תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית בְּיוֹם חוֹל. ג', אַחֲרֵי הַלֵּל, בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית בִּימֵי חֲנֻכָּה.

ג. אַחֲרֵי מִזְמוֹר לְדָוִד ד' רוֹעִי לֹא אֶחְסַר, בְּלֵיל שַׁבָּת לְפִי נֹסַח סְפָרַד חֲסִידִי.

ד. אַחֲרֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה, בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים, יָמִים נוֹרָאִים וִימֵי חוֹל.

ה. אַחֲרֵי וּבָא לְצִיּוֹן בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים וְיָמִים נוֹרָאִים.

ו. אַחֲרֵי אַשְׁרֵי בְּמִנְחָה, בִּימֵי חוֹל.

ז. אַחֲרֵי עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ בִּקְהִלּוֹת מָרוֹקוֹ.

ח. לִפְנֵי תְּפִלַּת י"ח בְּמַעֲרִיב בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים, יָמִים נוֹרָאִים וִימֵי חוֹל.

ט. לִפְנֵי תְּפִלַּת מוּסָף בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים, יָמִים נוֹרָאִים וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

י. אַחֲרֵי אַשְׁרֵי שֶׁלִּפְנֵי הַסְּלִיחוֹת בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת.

אמירת קדיש יְהֵא שְׁלָמָא?

א. אַחֲרֵי שִׁיר שֶׁל יוֹם, בְּשַׁחֲרִית אַחֲרֵי עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ - בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים, יָמִים נוֹרָאִים וִימֵי חוֹל.

ב. אַחֲרֵי מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד, לִפְנֵי בָּרוּךְ שֶׁאָמַר בְּשַׁחֲרִית לְפִי נֹסַח אַשְׁכְּנַז בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים, יָמִים נוֹרָאִים וִימֵי חוֹל.

ג. אַחֲרֵי בָּרְכִי נַפְשִׁי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

ד. אַחֲרֵי לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי בְּמַעֲרִיב וְשַׁחֲרִית, מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, לְפִי נֹסַח סְפָרַד - חֲסִידִי וְאַשְׁכְּנַז, וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לוֹמַר כָּל הַשָּׁנָה בְּשַׁחֲרִית לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי.

ה. אַחֲרֵי שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי, בִּתְפִלַּת עַרְבִית בִּימֵי חוֹל לְפִי מִנְהַג סְפָרַד וְעֵדוֹת הַמִּזְרָח וְעוֹד.

ו. אַחֲרֵי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר, בִּתְפִלַּת מִנְחָה בִּימֵי חוֹל לְפִי מִנְהַג סְפָרַד וְעֵדוֹת הַמִּזְרָח.

ז. אַחֲרֵי הַלְלוּיָ - ה אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב, בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, כָּל יוֹם טוֹב וּפִרְקוֹ לְפִי מִנְהַג סְפָרַד וְעֵדוֹת הַמִּזְרָח.

ח.אַחֲרֵי קִדּוּשׁ לְבָנָה לְפִי נֹסַח אַשְׁכְּנַז וְנֹסַח סְפָרַד חֲסִידִי.

ט. אַחֲרֵי סִיּוּם בְּרִית מִילָה, אַחֲרֵי שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה', לְפִי מִנְהַג סְפָרַד.

י. בְּבֵית הָאָבֵל, אַחֲרֵי פֶּרֶק מ"ט - לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר, אוֹ פֶּרֶק ט"ז מִכְתָּם לְדָוִד.

יא. אַחֲרֵי קְרִיאַת מְגִלַּת שִׁיר הַשִּׁירִים בְּשַׁבָּת בְּחוֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח.

יב. אַחֲרֵי קְרִיאַת מְגִלַּת רוּת בְּשָׁבוּעוֹת.

יג. אַחֲרֵי קְרִיאַת מְגִלַּת אֵיכָה בְּט' בְּאָב.

יד. אַחֲרֵי קְרִיאַת מְגִלַּת קֹהֶלֶת בְּשַׁבָּת חוֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת.

טו. אַחֲרֵי קְרִיאַת פִּרְקֵי תְּהִלִּים בְּצִבּוּר.

מָתַי אוֹמְרִים קַדִּישׁ תִּתְקַבֵּל?

א. אַחֲרֵי חֲזָרַת הש"צ, בְּשַׁחֲרִית בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים וְיָמִים  נוֹרָאִים.

ב. אַחֲרֵי וּבָא לְצִיּוֹן, בְּשַׁחֲרִית בִּימֵי חוֹל.

ג. אַחֲרֵי הַלֵּל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

ד. אַחֲרֵי תְּפִלַּת לַחַשׁ בְּמַעֲרִיב, בְּיָמִים טוֹבִים, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  וִימֵי חוֹל.

ה. אַחֲרֵי מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת.

ו. אַחֲרֵי הַסְּלִיחוֹת, בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּר.

ז. אַחֲרֵי סִיּוּם תְּפִלַּת נְעִילָה, בְּיוֹם כִּפּוּר.

ח. אַחֲרֵי חֲזָרַת הש"צ בְּמִנְחָה, בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים וְיָמִים  נוֹרָאִים וִימֵי חוֹל.

ט. אַחֲרֵי הַסְּלִיחוֹת בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת.

י. אַחֲרֵי סִיּוּם תְּפִלַּת יוֹם כִּפּוּר קָטָן, בְּעַרְבֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים.

מָתַי אוֹמְרִים קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן?

א. אַחֲרֵי הַבְּרַיְתָא דְּר' יִשְׁמָעֵאל לִפְנֵי הוֹדוּ בְּשַׁחֲרִית, וּבְסוֹף  הַתְּפִלָּה, אַחֲרֵי אֲמִירַת הַקְּטֹרֶת בְּשַׁבָּתוֹת, יָמִים טוֹבִים, יָמִים  נוֹרָאִים וִימֵי חוֹל.

ב. אַחֲרֵי בִּרְכַּת הַלְּבָנָה לִפְנֵי מִנְהַג סְפָרַד וְעֵדוֹת הַמִּזְרָח,  וְלִפְנֵי כֵן אוֹמְרִים ר' חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא.

ג. אַחֲרֵי דְּרָשָׁה בְּצִבּוּר, בָּהּ נֶאֶמְרוּ דִּבְרֵי אַגָּדָה, לִפְנֵי כֵן  אוֹמְרִים ר' חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא.

הלכות קדיש גָּדוֹל? (בְּעַלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא  וְכוּ')

א. הַיָּתוֹם אוֹמֵר אַחֲרֵי צִדּוּק הַדִּין, בְּלִי עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל  רַבָּנָן, וְאַחֲרֵי דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא מַמְשִׁיךְ יְהֵא שְׁלָמָא.

ב. בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת

ג. בְּלֵיל ט' בְּאָב, אַחֲרֵי הוֹדָעַת שְׁנוֹת הַחֻרְבָּן לְפִי מִנְהַג  סְפָרַד.

מסירת שמות לאמירת קדיש חינם או קבוע 

בתרומה סימלית לעניים הגונים, ע"י רבנים אחראים ואמינים 

כנסו עכשיו למסור שמות חינם >> קדיש ! 

קישור למאמר מתוך מאמרים יזכור בפייסבוק, אמירת קדיש באתר של חסידי ברסלב, עוד על קדיש באתר חדשות ברסלב. מאמר קדיש באתר מאמרים רידר

אל תיכנע !

הקדוש ברוך הוא דורש מכל אחד, בכל מצב:

אל תיכנע!

אדם עובד את הקב"ה בלי יצר הרע! איזה עבודות הוא יכול לעשות! איזו דביקות בה'! איזה הרגשות הוא יכולבאמת להרגיש! אין לו יצר הרע, אין לו תאוות, אין לו גשמיות! הוא באמת מרגיש את הקב"ה, באמת מרגיש את המתיקות של התורה, באמת מרגיש הרגשה של כל מצוה ומצוה. אבל הוא לא שווה כלום בעיני הקב"ה, לעומת זאת, אתה, ויהודים גרועים ממך לאין ערוך, כל תנועה ותנועה שעושים בעבודת ה' עושה רעש בכל העולמות.

אתר ברסלב, עלון "אוצרות" ובקישור >> 

http://www.breslev.org/pages.php?subaction=showfull&id=1125855395&archive=&start_from=&ucat=36

"כך אמרתי"

רבי נחמן מברסלב אומר בליקו"מ (תו' י'): "כשיש חס ושלום דינים על ישראל, ע"י ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינים." מוהרנ"ת מספר ב"שיחות הר"ן" (שי' קל"א): כשכתבתי לפניו התורה "ואלה המשפטים", המתחלת "כשיש דינים חס ושלום על ישראל" וכו', אמר לי: כך אמרתי! שעכשיו נשמע גזרות חס ושלום על ישראל, והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה, (כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים), ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף - בפורים - ועל ידי זה ימתיקו הדינים. וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא "כך אמרתי!"; וכוונתו הייתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה, אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאוד מאוד, ורזין עילאין וסודי סודות עמוקים ורחבים מיני ים בכל דיבור ודיבור, כפי שסיפרנו שרבינו הרי אמר שע"י כל תורה ותורה אפשר לעבור ולקיים את כל התורה כולה; כל התורה כולה מונח בכל תורה ותורה בדברי רבינו.

סיפר לי הרה"ח ר' ישראל בער אודסר, שהיה יהודי בצפת, רבי דוב מוורשא (אח"כ גם ראיתי את זה ב"ימי שמואל" מרבי שמואל הורוויץ.) הוא הגיע מוורשא והתיישב בצפת. הוא היה מלמד בגפ"ת, בראשונים ואחרונים, מגיד שיעור - ראש ישיבה בצפת. רבי שמואל הורוויץ למד אצלו. רבי דוב וורשא סיפר לרבי ישראל בער אודסר איך הוא זכה להתקרב לרבינו לעת זקנותו. הוא סיפר לו שהיה לו חבר טוב בלימוד תורה, בלמדנות בגפ"ת בצפת, קראו לו רבי סנדר טרוביצר. רבי סנדר טרוביצר זה היה תמיד מדבר עם רבי דוב מוורשא בלימוד תורה, אבל מברסלב - אף פעם לא דיבר איתו. ובימי החגים אחד היה מבקר את השני - רבי סנדר היה מבקר את רבי דוב ורבי דוב היה מבקר את רבי סנדר. וגם אז, כמובן, באו ודיברו בלימוד תורה. פעם אחת - מספר רבי דוב - כשהגעתי לרבי סנדר טרוביצר באחד החגים, נכנס רבי סנדר למטבח להביא כיבוד ואני בינתיים הסתובבתי והוצאתי איזה ספר, ובהשגחה פרטית היה זה ספה"ק "סיפורי מעשיות". רבי דוב למד את ההקדמה ואת הסיפור הראשון, וכשר' סנדר חזר עם הכיבוד הוא ראה שרבי דוב לא נמצא שם בכלל כביכול, הוא שקוע כל כולו בתוך הספר. והניח לו כך עד שהתעורר מעצמו מהספר. כשהתעורר מהספר, רבי סנדר לא דיבר איתו שום דבר מענין הסיפור שהוא קרא עכשיו וגם רבי דוב לא דיבר איתו רק דיברו כרגיל בלמדנות בגפ"ת. רבי דוב סיפר, שהוא הלך הביתה, ההליכה היתה איזה חמש דקות אולי, אז הוא הכניס שער אחד משמונה שערים של אר"י הקדוש. (יש לו שמונה שערים, כגון שער הגלגולים, שער רוח הקודש, ועוד - שמונה שערים.) בהקדמה ובסיפור הראשון. כזה גאון הוא היה, שתוך חמש דקות הוא יכול להכניס שער אחד של כתבי האר"י להכניס בתוך הסיפורי מעשיות. הוא הגיע הביתה, קרא למשרת שלו ושלח אותו לרבי סנדר טרוביצר שיביא לו את ה"סיפורי מעשיות" הלך והביא לו את הסיפורי מעשיות וככה הוא זכה להתקרב לרבינו בגיל זקנה מופלגת מאוד, בין שמונים לתשעים.

והוא סיפר לרבי ישראל בער, שהוא כזה גאון עד שאין לו שום קושי בשום לימוד. התוספות הכי קשה בש"ס הוא קורא אותו כמו שאנחנו קוראים "אשרי יושבי ביתך" וככה כל התורה כולה נגלה ונסתר אותו דבר אצלו, הוא אומר שאומרים עליו, שהוא גאון יותר בנסתר ממה שבנגלה, כזה גאון היה, שלא היה לו שום קושי בשום לימוד. רק כשהוא בא לספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן", שם הוא צריך "לקשור את המוח", מרוב שהוא מתאמץ להבין. והוסיף שהוא לומד בליקו"מ ארבעה פירושים, ועוד פירוש אחד - פירוש חמישי שכולל את כל ארבעת הפירושים. ואחרי כל לימודיו, עדיין לא התחיל אפילו להבין את ספרו של רביה"ק.

וכל כך התאמץ, עד שבאמת, התפוצץ אצלו גיד אחד במוח, והתעוור לזמן מה, עד שהקב"ה ריחם עליו והחזיר לו את אור העיניים. כל כך היה מעמיק, כל כך היה צריך להתאמץ בספר "ליקוטי מוהר"ן". כזו עמקות יש שמה! (הסיפור מופיע גם ב"ימי שמואל")

הריקודים שהביאו רפואה

ומוהרנ"ת אומר: "וכוונתו היתה להעיר לבבנו"; מה שרבינו אמר – וכפל דבריו - "כך אמרתי!", היה ע"מ שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה - אף על פי שמצד אחד "יש בה עמקות גדול ונורא מאוד מאוד, ורזין עילאין וסודי סודות עמוקים ורחבים מיני ים בכל דיבור ודיבור" (שיחות הר"ן, שם), אף על פי כן – עיקר כוונתו של רבינו היה "שנשמע ונקבל דבריו הקדושים בפשיטות: לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו בפשיטות ובתמימות. כמו למשל התורה הקדושה הזאת, שנאמר שם שע"י המחאת כף וריקודים נמתקין הדינים, היתה כונתו כפשוטו: שיחזקו עצמם לשמוח בימי שמחה, כגון פורים וחנוכה וימים טובים או חתונה וכיו"ב כל מיני שמחה של מצוות, שיחזקו עצמם בשמחה גדולה עד שיזכו להתעורר לריקודים והמחאת כף, וע"י זה ימתיקו הדינים. כי כל דברי התורה לא בשמים הוא לאמר שאין מי שיכול לזכות לזה, להמתיק הדינים ע"י המחאת כף וריקודים כי אם גדולים בני עליה, רק כל אחד מישראל יש לו הכח הזה, כשיקיים הדברים כפשוטם באמת ובתמימות" אזי יזכה – בכוח הצדיק – להמתיק דינים. "וכן בכל הדברים הנאמרים שם בתורה הקדושה הנ"ל וכן כל מה שנאמר בכל תורה ותורה, כי 'לא המדרש עיקר אלא המעשה'." (שיחות הר"ן, שם)

מובא, שרבי נחמן מברסלב בא פעם לבקר את ביתו מרים, בעת שסבלה מכאב שיניים חזק, ואמר לה: תסגרי את הוילונות שלא יראו אותך ותתחילי לרקוד בבית ותמחאי כף, כי ע"י המחאת כף וריקודים ממתיקים הדינים. כך היא עשתה: סגרה את הוילונות והחילה לרקוד ולמחות כפים ככה עד שעבר לה כאב השניים.

וכן היה עם רבי אברהם שטרנהארץ. כאשר השתוללה אז מחלת הטיפוס ל"ע ונפטרו ממנה רבים, ואצלו כבר נפטר ילד אחד או שנים ל"ע וגם הילד השלישי עמד בין מוות לחיים, ובתחילת הערב נכנס אליו רבי ישראל קרדונר, פנה אליו ר' אברהם ואמר: ראה, ר' ישראל, עוד רגע וכבר עוד ילד הולך לעולמו, מה אפשר לעשות כדי להצילו? השיב לו ר' ישראל: הרי רבינו אומר בתורה י' שע"י המחאת כף וריקודים ממתיקים הדינים, אם כן בוא נרקוד! ורקדו כל הלילה עד אור הבוקר, בבוקר הילד קם בריא וזכה לאריכות ימים ושנים טובות ולהגיע לארץ ישראל. הכל ע"י תמימות ופשיטות.

דאגתו של רבי נתן: היום עבר בלי שמחה!

ר' נתן ממשיך ואומר (שם) "ושים עינך היטב היטב ותסתכל יפה בכל תורה ותורה, ותשים ליבך להבין בכל מקום העובדות והעצות והמוסר והתעוררות היוצאים משם על פי פשוטם של דברים." כל תורה ותורה בליקוטי מוהר"ן נאמרה לכל יהודי, אף על פי שבאמת יש בה עמקות גדולה וסודי סודות, עם כל זה צריכים לראות את העניינים היוצאים ממנה למעשה. מה רבינו רוצה כאן?

ואכן, משום שלא כל אדם מסוגל להוציא את העניינים המעשים מכל תורה ותורה, הורה רבינו למוהרנ"ת לכתוב את "קיצור ליקוטי מוהר"ן, ולהוציא את כל העצות המעשיות ולקבצם ב"ליקוטי עצות". וכך יכול כל אדם להבין מהו הענין המעשי היוצא מכל תורה, ואח"כ לומר את הליקוטי תפילות, "ותבקש מהשם ית' שיאיר עיניך לזכות לזה, להבין הדברים היטב למעשה. כי כל דבריו ז"ל, כולם נצרכים ומוכרחים לעובדות ועצות טובות לעבדו יתברך. ואפילו בקצת מקומות אשר לפום ריהטא בהשקפה ראשונה אין מבינים היטב איך נוגע הענין הזה לעובדה לפי מדרגתו, אף על פי כן באמת יש שם עצות נפלאות והתעוררות נפלא לשוב אליו ית' ממקום שהוא שם.

יש שלומדים תורה מתורות ברסלב, ונראה כאילו רבינו מדבר רק לצדיקים גדולים. מה זה נוגע לנו?

אבל למעשה זה לא כך. למעשה, בכל תורה ותורה יכול כל אדם למצוא את עצמו. ובעצם כבר רבי נתן עשה לנו את העבודה הזו; אנחנו פשוט צריכים ללמוד הרבה "ליקוטי הלכות", מי שקשה לו שילמד משיבת נפש, השתפכות הנפש, עלים לתרופה, ליקוטי תפילות. ואז אפשר לראות בכל תורה ותורה "מה נוגע לי" גם כן. "ואם תשים עיניך וליבך שם היטב, בוודאי תמצא גם שם עצות ודרכים טובים לפי מדרגתך, כי כל דבריו ז"ל הם כלליות גדול, וכל תורה ותורה כלול מכל התורה כולה, ומכל בני אדם שבעולם בכל דרגה ודרגה, מתכלית קצה העליון עד תכלית קצה התחתון. היינו שעם כל תורה ותורה ושיחה שלו יכול לעבוד את ה' יתברך הגדול במעלה בתכלית המעלה וכן אפילו הקטן והפחות בתכלית דיוטא התחתונה יכול גם כן לשוב לה' יתברך ולמצוא עצות לנפשו ע"י אותה התורה בעצמה כי הם כלליות נפלא מאוד." עד כאן השיחה. נראה כאן מימי מוהרנ"ת (ח"ב ל"ז) איך שרבי נתן מספר בכזו תמימות בכזו פשיטות שהוא קיים את דבר רבינו אז הוא מספר פה על ענין של המחאת כף וריקודים שרבי נתן קיים את זה בפשטות בלי שום חכמות הוא מביא פה: (רבי נתן היה בדרך לארץ ישראל, והיה שם באיזה עיר, והתארח אצל אדם בשם ר' יעקב יוסף.) ביום רביעי ט"ו בשבט, עשה רבי יעקב יוסף סעודה בביתו והיו אצלו כל הנ"ל (היו אלה כמה אנשים שהיו ביניהם חילוקי דעות בענין איזו עסקה) ורבי דוב נ"י. וקודם הסעודה גמר השלום והפשרה ביניהם וגם באותה הסעודה ספרנו קצת מרביז"ל ונמשך עד הערב. ואח"כ התפללנו מנחה וערבית. וכבר הייתי יגע מאוד, כי לא ישנתי בלילה כפי צרכי , וגם ביום לא ישנתי כלל, ועל כן הנחתי עצמי תיכף לישון.

והייתי מרוצה – ממשיך שם מוהרנ"ת – לבלי להתעורר משנתי לאכול סעודת הערב, אך קמתי קודם סעודת הערב, אבל לא רציתי לאכול כי אם מעט דמעט, ואחר כך נזכרתי שעבר יום חמישה עשר בשבט בלי שמחה כראוי, והתחלתי לשמח עצמי, והיה שם רבי ישעיה מטשערקאס, אחד מאנשי שלומינו, וחטפתי אותו לתוך השמחה ורקדתי עמו בעל כרחו. ובתחילה לא היה מרוצה כלל, אבל אני הכרחתי אותו הרבה ולא היה יכול לשנות רצוני, ועל ידי זה נמשך עליו שמחה אחר כך באמת, וכמבואר אצלינו מזה (ליקו"מ ח"ב כ"ג) שבתחילה צריכים להכריח עצמו לשמחה, ואחר כך בא השמחה באמת, כמו ששמעתי מפיו הקדוש בפירוש"

"ואלו מעט הריקודים והשמחה באותו הלילה", אומר מוהרנ"ת, היה יקר בעיני מאוד מפז ומפנינים, כי נתייאשתי מלשמוח באותו העת, כי כבר נרדמתי, והשם היה בעזרי לבוא לשמחה אז, שהוא אצלי דבר גדול, כי כל זמן שאני זוכה להיות בשמחה, אפילו בחול, הוא אצלי יקר מאוד ומצוה גדולה. כי רבינו ז"ל הזהירני מאוד מאוד להיות אך שמח תמיד."

רבינו דיבר פעם נוראות על גדולת וקדושת ארץ ישראל, והיו שחשבו שמן הסתם מתכוון רבינו לעולמות העליונים, לבחינות ודרגות וכו', ושאלו את רבינו למה כוונתו, הקפיד רבינו ואמר: אני מתכוון כפשוטו, הארץ הזו, עם הבתים האלו והאבנים האלו. ומזה נעשם כל התיקונים שאמר רבינו קודם. לגור בא"י, כפשוטו, שזו מצות עשה דאוריתא. רבי לוי יצחק בנדר אמר תמיד "אברכים, בחנוני נא בזאת: זכרו שאתם בארץ ישראל ותראו שיהיה לכם שינוי לטובה ברוחניות!" רבו, רבי אברהם בן רבי נחמן, היה מזכיר לעצמו תמיד: " היכן אני? בארץ ישראל! היכן אני הולך? בארץ ישראל, היכן אני ישן? בארץ ישראל, היכן אני אוכל? בארץ ישראל"... ומסתמה גם אחרי פטירתו היה רוצה שיעלו אותו למקום שאליו חשקה נפשו !!!

לשאוף להרבה ולשמוח במעט

"לכל יהודי בעולם יש איזשהו תפקיד שאין לחברו"

 כל יהודי צריך להשתדל לעשות את המקסימום שביכולתו לעשות. פלוני נהיה אינסטלטור, חברו רופא, אחר נהיה חייט, נגר או בעל חנות, זה עשה מלמד תינוקות, חברו מגיד-שיעור וחברו ראש ישיבה. מציאות היא, שכל אדם הולך בדרכו הוא. סיפורי הצדיקים שמספרים, טובים מאוד, ע"מ להכניס באדם שאיפות, שישאף למקסימום האפשרי, שיכסוף, שישתוקק, אבל אי אפשר לבוא בטענות, "למה אתה לא כמו פלוני?". אני לא כמוהו משום שאיני הוא. אני – יש לי את תפקידי והוא את תפקידו.

לכל יהודי בעולם יש איזשהו תפקיד שאין לחברו. וודאי, הרצונות, השאיפות והכיסופים אל המקסימום האפשרי, הם חובה, אבל בפועל אדם רואה לעתים שמשמים מוליכים אותו אחרת, דורשים ממנו משהו אחר. שמעתי מרבי יעקב מאיר שכטער (וזה מובא באחד מספריו): שלא כמו היום, פעם לא היו ישיבות או כוללים. היום זה חובה, כי אי אפשר לצאת לרחוב, אין יראת שמים ברחוב – ו"אם מים אין בו, נחשים ועקרבים יש בו" – אז אפילו אם אין האדם לומד, העיקר שישב בישיבה. אבל פעם, כשאפשר היה להסתובב ברחוב, אם היית הולך לשוק היית יכול ללמוד בשוק הרבה יראת שמים, גם מהקונים וגם מהמוכרים. היו שם מוכרים וקונים צדיקים ממש. הנשים שהלכו לשוק, הלכו בצניעות מופלגת, והיו שווקים שנשים בכלל לא היו שם, השוק בירושלים, למשל.

רבי לוי יצחק נהג תמיד לנסוע אחרי התפילה לכותל המערבי, וכשחזר – בד"כ ביום שישי – היה הולך לשוק וקונה מה שהיה צריך ופעמים רבות הייתי מתלווה אליו. ופעם הסביר לי מדוע הוא הולך ולא זוגתו – משום שהוא רגיל כך מאז שהגיע לא"י, לפני חמישים שנה ויותר, ואז לא היתה אשה אחת בשוק, רק גברים באו, ומאז הוא רגיל בזה. כך היה בשוק מאה שערים. ובשווקים שכן היו באות נשים, היו באות בצניעות אמיתית, ודיברו דיבורי יראת שמים. היה מה לשמוע! ובחודש אלול, הרגישו אז חודש אלול גם בשוק! היום, לדאבונינו, אפילו בבית הכנסת לא תמיד מרגישים את זה.

זה היה השוק דאז.

ומספר רבי יעקב מאיר, שאז, כאשר ראו שילד אינו מצליח בלימוד, ואז, ע"פ הלכה יש ללמדו מלאכה, היו לוקחים אותו לשוק ומסתובבים איתו שם והיכן שעצר מתוך ענין, הבינו שזו המלאכה הראויה לה.

התורה הקדושה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". אין דבר יותר נעים מאשר התורה הק' ודברי הצדיק. צריך לדעת ש"אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו" על מה שאינם יכולים. "אונס רחמנא פטריה".

במעשה מחכם ותם (סיפו"מ ט), בעצם, גם החכם וגם התם רצו לעבוד את ה'. ולסוף הגיע התם לתכלית השלמות והחכם ירד עד דיוטא התחתונה. מה היה ההבדל ביניהם? החכם היה אדם מוצלח מאוד, התם, לעומתו, היה אדם פשוט מאוד. איך קרה שדווקא החכם ירד ודווקא התם עלה? אלא ששם רואים מה זה חכם להרע, מתחכם. החכם תמיד ראה את חצי הכוס הריקה. אף פעם לא שמח במה שהשיג (כמובן, תמיד יש לשאוף ליותר, אולם כפי שאמר רבינו "לשאוף לדרגה הגבוהה ביותר, אבל לא ליפול גם מהנמוכה ביותר") הרצון שלו להשיג יותר, להשיג שלמות כביכול, גרם לו לא לעסוק במה שהוא כן השיג. מה שהקב"ה נתן לו לא היה שווה אצלו. הוא תמיד ראה רק מה שאין לו; רק מה שחסר לו. אפילו אם היה כמעט מושלם, רק שהיה חסר איזה משהו קטן, הוא לא היה מרוצה. וזה גרם לו לרדת עד דיוטא התחתונה ממש, עד שנהיה כופר.

התם, לעומתו, אף על פי שהיה לו באמת רק מעט, גם הוא שאף להגיע לשלמות, אלא שהוא לא הניח לזה לשבור אותו. מה שהוא השיג, שימח אותו כאילו שזה הדבר הכי מושלם. ומכל דבר מועט שהשיג עשה כזה עסק של שמחה והודה על זה מאוד לקב"ה ותמיד היה בשמחה. ויחד עם זה היה תמיד מבקש ושואף לעוד, ליותר, ותמיד היה מבקש מהקב"ה יותר. הוא ידע שהוא רחוק משלימות, הוא ידע שהמנעל שלו הוא "של שלש קצוות", אבל הוא שמח עם זה כאילו זה שלם, ויחד עם זה שאף להגיע לכך שזה אכן יהיה שלם באמת.

רבינו דורש מאיתנו: לא להכנע!

מוהרנ"ת מפרש בליקוה"ל את הפסוק "הולם בתום ילך בטח", שאדם שהולך בתמימות ופשיטות, ילך לבטח. והוא מסביר שם, מהי תמימות? כפשוטו. מה שכתוב בתורה לעשות, הוא משתדל לעשות; מה שכתוב לא לעשות הוא משתדל לא לעשות. ואם חס ושלום הוא נכשל – וכל אדם קורה לו, הש"י, שנכשל, בפרט היום – אז התמימות היא לשוב בתשובה ולהתחיל מחדש!

"זהו היצר הרע. ואומרים לנו: איך תלחם בו? שלא יהיה אכפת לך. תגיד 'לא אכפת לי, אני מתחיל מהתחלה'. זהו חכם אמיתי, 'בחכמה יבנה בית'"

רבותי! הקב"ה אינו משאיר אדם באמצע הדרך. הקב"ה כתב בתורתו הכל. התורה היא כמו מפה. כשאדם יוצא לדרך הוא לוקח איתו מפה, אם הוא טועה או שאינו יודע לאן לפנות – הוא מסתכל במפה. מה שכתוב בה הוא עושה. הצדיק אינו משאיר אותך לבד באמצע הדרך. הוא אומר לך מה מותר לעשות ומה אסור, ואם נכשלת – תעשה תשובה! תתחיל מחדש! אין כאן בלבול. אבל אם אדם הוא "חכם" אצל עצמו ח"ו, הוא אומר "נכשלתי. זהו. גמרנו". מי אמר לך? מאיפה אתה לוקח את זה? למה אתה חושב שאתה יודע יותר טוב מהתורה? אפילו בעל העבירה הגדול ביותר בעולם, גם הוא יש לו תיקון ותקווה. אפילו במצב של אלפי ירידות, אדם שנמצא ב"שאול תחתית ומתחתיו", גם הוא יש לו תקווה. אין מה להתייאש. מתחילים מחדש.

זהו היצר הרע. ואומרים לנו: איך תלחם בו? שלא יהיה אכפת לך. תגיד "לא אכפת לי, אני מתחיל מהתחלה". זהו חכם אמיתי, "בחכמה יבנה בית".
כך הורה לנו רביה"ק. והם, הצדיקים האמיתיים, המרוקנים מתאוות עולם הזה ומלאים מצוות ומעשים טובים, הם היודעים באמת איזו הדרך אשר יבור לו האדם להתעלות בה בעבודת ה'. ורבינו הק' השאיר אחריו עצות לכל דבר, לכל ענין, ומי שעושה בפשיטות ותמימות מה שאומר לו רביה"ק, גם כשע"פ השכל "זהו, נכשלתי, גמרנו", עליו נאמר "הולך בתום ילך בטח".

רבינו אומר "כאשר האדם ישכב אם הרגליים לדלת, אז הוא יראה שאם היה מציית לי, לא היתה מדרגה בעולם שלא הייתי יכול להביא אותו אליה!" ורבינו אומר ש"מעט זה גם טוב". אתה לא יכול לעשות הרבה? אותו רבי שאמר לקום חצות, לעשות כל יום לכה"פ שעה התבודדות וכו', הוא הוא שאמר "מעט זה גם טוב". אתה לא יכול להתבודד שעה? תתבודד לכה"פ קצת!

אתה רואה שיש לך יצה"ר גדול ואתה לא מצליח לנצח אותו? אתה נכשל שוב ושוב? אל תחשוב שאתה יכול להפקיר את עצמך בגלל זה! אלא אומר מוהרנ"ת: תצעק לקב"ה! ממעמקים קראתיך ה'! אל תשלים איתו! אל תכנע! וזו התמימות והפשיטות האמיתית. ולצערינו רוב העולם טועים בזה נוראות. ואם רואים שנכשלים ח"ו – ולדאבונינו מי לא נכשל? – חושבים שהקב"ה כועס עליהם, ולא רוצה אותם יותר רח"ל, והם סברות מוטעות שהפוכות מדעת תורה ממש! וחייבים לדעת את זה.

החפץ חיים אומר: "אך בה' אל תמרודו" – אל תהיו מורדים במלכות שמים. גם אם יש לנו יצר הרע גדול ותאוות גדולות. אז נעבוד את ה' ככה! מכל אחד הקב"ה רוצה משהו אחר; כל אחד צריך להאמים שהקב"ה רוצה שהוא יעבוד אותו מתוך מה שעובר עליו, והכל בהשגחה פרטית. יש שהקב"ה רוצה שיעבוד אותו מתוך עשירות – ומעניק לו עשירות וזה הנסיון שלו; ויש שהקב"ה רוצה שיעבוד אותו מתוך עניות – ומעניק לו עניות וזה הנסיון שלו; ויש שהקב"ה רוצה שיעבוד אותו עם יצר הרע גדול – ונותן לו יצה"ר גדול, וזה הנסיון שלו, וכך הוא צריך לעבוד את ה'! היינו, תצעק לה' "תציל אותי! תרחם עלי!" וכך אתה מקבל על עצמך עול מלכות שמים, וזוהי עבודת ה'!

כל אדם צריך לעבוד את ה' בתנאים שיש לו. לאחד יש מניעות מחמת ממון, ולשני מניעות מחמת קרובי משפחתו, ולשלישי מניעות מחמת יסורים. אין אדם שיכול לומר "אין לי את התנאים לעבוד את ה'". לא! בתנאים שיש לך – באלה אתה צריך לעבוד את ה', וכך הקב"ה רוצה שתעבוד אותו! אפשר – וצריך! – לבקש ממנו שיהיה אחרת, אפשר לשאוף ולכסוף שיהיה אחרת, אבל כרגע אלה הכלים שיש, ועם הכלים האלה הקב"ה רוצה שתעבוד אותו. כמובן, לא "כמו ההוא", כי ל"הוא" יש כלים אחרים וממנו יש דרישות אחרות.

הכל בתמימות ופשיטות.

עצור! האם החבילה שלך?

התורה היא דבר קל. משל למה הדבר דומה: לעשיר אחד שנסע באניה לעסקיו ובידיו תיק קטן וקל של יהלומים. כאשר הגיע למחוז חפצו, השאיר את חבילתו והלך למלון. והדרך – ששולחים המשרת עם החבילה למלון, שיביא החבילה לעשיר. וכאשר הגיע המשרת סמוך לחדרו של העשיר, שמע אותו העשיר מתאנח מהמאמץ. אמר לו: "אין זו החבילה שלי. החבילה שלי קלה". וכך אומרים על התורה. כשאדם מרגיש שהתורה היא משא כבד, פירושו של דבר שהוא אינו נושא את החבילה הנכונה. זו לא התורה! התורה היא קלה! מה שהתורה רוצה זה לפי הכוחות שלך (כמובן, שאדם צריך להזהר לא לרמות את עצמו שאין לו כח ח"ו). אם אתה מתאנח מהמאמץ, כראה שאתה סוחב חבילה של מישהו אחר.
אדם חייב, כמובן מאליו, לשאוף, לרצות ולכסוף תמיד להיות הצדיק הכי גדול, אבל כל עוד אינך יכול – אל תסחוב חבילה שאינה שלך, אל תעסוק בעבודות שלמעלה מיכולתך.

כשאדם שרחוק מהקב"ה עובד את הקב"ה למרות היצר הרע העצום שלו, למרות ריחוקו העצום, ועושה איזה תנועה, קצת משנה, לא דברים גדולים אלא אפילו מעט – ככל יכולתו. אומר רבינו שהמעט שהוא פונה להקב"ה מתוך כל העבירות שלו, המעט הזה יותר חשוב בעיני הקב"ה מאשר אדם שעובד את הקב"ה יותר מאלף שנים בלי יצר הרע.

אדם עובד את הקב"ה בלי יצר הרע! איזה עבודות הוא יכול לעשות! איזו דביקות בה'! איזה הרגשות הוא יכול באמת להרגיש! אין לו יצר הרע, אין לו תאוות, אין לו גשמיות – אין כזה דבר! הוא באמת מרגיש את הקב"ה, באמת מרגיש מתיקות של התורה, באמת מרגיש הרגשה של כל מצוה ומצוה. אבל הוא לא שווה כלום בעיני הקב"ה, לעומת זאת, אתה, ויהודים גרועים ממך לאין ערוך, כל תנועה ותנועה שעושים בעבודת ה' עושה רעש בכל העולמות.

ואם אדם ידע את זה, כי אז כל היום הוא יעסוק בתורה ומצוות ובמעשים טובים לפי ערכו, ואז ירצה לתפוס עוד נקודה טובה, עוד מילה להקב"ה, עוד רצון טוב, עוד פעם להתגבר על היצה"ר, עד שיזכה – אם יתעקש לרצות ולהמשיך – לעלות מעלה מעלה, כפי שזכה התם הקדוש

פרשת השבוע משפטים | בתי משפט

מה מקור המשפטים והחוקים שבהם אנו חיים וקובעים ומחליטים לנו בחיי היום יום בתי המשפט כביכול "היהודיים" בארץ ישראל, והאם התורה מסכימה איתם ? 

בס"ד

ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע פרשת משפטים

לכבוד... אחדשה"ט !

בעזהי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע, וזהו (שמות כא-א) "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". פרש"י לפניהם, ולא לפני גוים, ועיי"ש שיש בזה משום חילול ה'.

ידוע ומפורסם אצל כלל ישראל גודל העוון של חילול ה', והיא העבירה החמורה שבחמורות, כמ"ש חז"ל (יומא פו.) שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אליעזר בן עזריה ברומי, שמעתי ארבע חילוקי כפרות שהיה רבי ישמעאל דורש.

אמרו לו שלשה הם, ותשובה עם כל אחת ואחת.

א) עבר אדם על מצוות עשה ועשה תשובה – אינו זז משם עד שמוחלים לו מיד, שנאמר (ירמיה ג-כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.

ב) עבר על לא תעשה ועשה תשובה – תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז-ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו.

ג) עבר על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה – תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורים ממרקים שנאמר (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם.

ד) אבל מי שיש בידו עוון חילול ה', אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא בייסורים למרק, אלא: כולם תולים, ומיתה – ממרקת, שנאמר (ישעיה כב-יד) אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון. ונפסק כן ברמב"ם (ה' תשובה פ"א ה"ד), והו"ד בשערי תשובה לרבינו יונה (שער רביעי-אות ו).

וזה שכתוב בפרשת השבוע "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". ופרש"י לפניהם, ולא לפני גוים (גיטין פח:, מדרש תנחומא-ג) ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנים אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה שנאמר (דברים לב-לא) כי לא כצורינו צורם, ואויבינו פלילים, כשאויבינו פלילים (פי' שופטים אותנו) זהו עדות לעילוי יראתם, עכ"ל רש"י ז"ל.

וכן נפסק בשו"ע חושן משפט (סי' כו, ס"א) וזה לשונו : אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים, ובערכאות שלהם, אפילו בדין שדנים כדיני ישראל, ואפילו נתרצו שני בעלי דינים לידון בפניהם – אסור. וכל הבא לידון בפניהם – הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה, עד כאן לשונו.

והוסיף מו"ז מורם ז"ל, וז"ל ויש ביד בית דין לנדותו ולהחרימו, עד שיסלק יד הגויים מעל חבירו. עיי"ש.

(אמר המעתיק : והפירוש שנותן כביכול לחכמתם יותר חשיבות ומעלה מתורתינו הקדושה, כאילו רח"ל אין בתורת השם רחמנות אמת ויושר רק בסברותיהם כפי שיוסבר בהמשך - ואם אין אפשרות אחרת יש וצריך התר רבנים ללכת לערכותיהם. אומנם התורה צוותה לאומות העולם להעמיד דיינים, אבל זה נאמר להם, כדי שהעולם לא יהי' הפקר, כי צריך סדר חוק ומשפט בממלכתם שאם לא כן העולם יהי' הפקר ותהו ח"ו).

(וכהיום שבמדינת ישראל בעוונות לא דנים ע"פ התורה הקדושה, אלא  על פי חוקים שהם בודים מלבם [סברות עקומות מלב מלא דמים עכורים תאוות ומידות רעות ועוד ועוד כאילו אין בתורת השם יושר ורחמנות אמיתי לסברתם המשובשת, ומעבירים אותם [בעסקאות מפולפלות של יד רוחצת יד וכד'] בכנסת, וגם מבוססים ובנויים על מורשת החוקים האנגלים והטורקים ששלטו בארץ ישראל, לפני שהם תפסו השליטה, שמעתי - שדין בתי המשפט שהקימו כדין "ערכאות" המוזכר בשו"ע לכל דבר. וחילול ה' הוא ללכת אליהם ולתת להם עליונות על חוקי ה' שבתורתינו הקדושה, ודבר זה מוסכם על כל הפוסקים כולם. וממילא גם עליהם נאמר הכתוב בשו"ע שכל הבא לידון בפניהם – ה"ז רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה).

והנה רבינו יונה (שם-טז) כתב מי שיש בידו עוון חילול ה' שלא יתכפר עוונו ע"י יסורים יש לו רפואות תעלה (פי' שמועילה ומבריאה) אם יקדש את השם יתברך תמיד (ובמ"א כתב ותקנתו במקום חילול ה' שיקדש את השם, שיהיו מעשיו מתוקנים וטובים, ויאומרו עליו אשרי שזה ילד אשרי שזה גידל ויאשרוהו כל רואיו ושומעיו).

וכדאיתא (וכמובא) בכוכבי אור ב' מספרי חסידי ברסלב, כשם שעוון יחלול ה' הוא גדול מכל העוונות כך לעומת זה המצוה של קידוש ה', הוא גדול מכל המצוות..,

וכשם שהעונש של עוון חילול ה' למעלה מכל העבירות, כך שכר מצוות קידוש ה' עולה למעלה על כל שכר המצוות..,

והנה מידה טובה מרובה, נמצא ששכר קידוש ה' ערכו רב ועולה על עונש של חילול ה'. מ"כ. והנה בהתנהגות המקובל האלוקי רבי מאיר פאפירש זצ"ל (אוח ח) איתא ז' דחיות יש, שבועות שקר אחת - דוחה ק' זכויות, חילול ה' אחד - דוחה ק' תפילות, ביזוי תורה א' דוחה ק' שמחות, ניבול פה א' דוחה ק' הבטחות, גזילה א' דוחה ק' ברכות. מחלוקת א' דוחה ק' פרנסות. לשון הרע אחד - דוחה ק' תשובות ע"כ. והחי יתן אל לבו.

עוד כתב (שם לה) יזהר מאד מכל דבר הנוגע בחילול ה', כי דבר זה גורם אריכות הגלות המר. ע"כ. ובן תורה צריך להזהר מחילול ה' בכפליים, והנזהר יתברך בכפלי כפליים !

בברכת התורה ולומדיה וכל טוב סלע

ישיבת ברסלב "נצח מאיר"

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

תרומות יתקבלו בברכה  050-4161022

או אם יש בידיכם תרומות ומעשרות כנסו לתרום www.breslevmeir.com/donate

שירת העשבים

שירת העשבים - ע"פ רבי נחמן מברסלב

שיהיה לנו ולכל בית ישראל ט"ו בשבט שמח !

"דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו 

דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו 

ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה

כמה יפה, כמה יפה ונאה כששומעים השירה שלהם 

טוב מאוד להתפלל ביניהם ובשמחה לעבוד את השם 

ומשירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק

וכשהלב מן השירה מתמלא ומשתוקק אל ארץ ישראל 

אור גדול אזי נמשך והולך מקדושתה של הארץ עליו 

ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב"

Shuli Rand / Yehuda Green - SHIRAT HA´ASAVIM שירת העשבים (English & German lyrics)

שולי רנד / יהודה גרין - שירת העשבים A Hebrew song with English and German subtitles Ein hebräisches Lied...

YOUTUBE.COM

חסידי ברסלב

תפילה שטוב לומר תמיד - בזכות רחל אמנו !

תפילה בזכות רחל אמנו 

מתוך הבלוג של פרשת השבוע ברסלב - http://torah-and-parasha.blogspot.co.il/2015/02/blog-post_8.html 

תפילה נפלאה מספר שערי דמעה, לאמרה בקבר רחל אמנו ע"ה, אולם ניתן לאמרה בכל עת ובכל זמן, בקבר רחל ובכל מקום. 

אָנָּא מֶלֶךְ מָלֵא רַחֲמִים! הִנְנִי בָּאתִי הַיּוֹם לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קֶבֶר רָחֵל אִמֵּנוּ, שֶׁתְּזַכֵּנִי בִּזְכוּת מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים שֶׁעָשְׂתָה כָּל יָמֶיהָ, וּלְמַעַן זְכוּתָהּ וְצִדְקָתָה וּתְפִלָּתָהּ שֶׁזָּכַרְתָּ לָהּ בֶּהֱיוֹתָה עֲקָרָה וַתִפְתַּח אֵת רַחְמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְיִזְכֹּר אֱלֹקִים אֵת רָחֵל וְיִשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וְיִפְתַּח אֵת רַחְמָה".

וּלְמַעַן צִדְקַת לְבָבָהּ אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִם אֲחוֹתָהּ לֵאָה, שֶׁמָּסְרָה לָהּ הַסִּימָנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּבוֹשׁ מֵרַמָּאוּת לָבָן אָבִיהָ, כֵן תִּזְכֹּר לָנוּ זְכוּתָהּ וְצִדְקָתָה, עָלַי וְעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּקַבֵּל אֵת תְּפִלָּתֵנוּ וְתַאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ מַה שֶׁאֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים מִלְּפָנֶיךָ, וּתְמַלֵּא מִשְׁאָלוֹת לְבָבֵנוּ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵּי קֶדֶם. וְהַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמַע, פְּקַח עֵינֶיךָ וְרָאָה שֹׁמְמוֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי הָיִינוּ לַעַג וְקֶלֶס בְּגוֹיִים, וְאוֹמְרִים אֵין תּוֹחֶלֶת וְתִקְוָה. וְאִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ, לְמַעַנְךָ פְּעַל. עַד מָתַי יִהְיֶה עוּזְךָ בַּשֶּׁבִי וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר.

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ עַל יָדֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁקָּבַר אֵת רָחֵל אִמֵּנוּ בְּדֶרֶךְ וְלֹא הֵבִיאָה לְבֵית לֶחֶם, הָיָה עַל פִּי הַדִּבּוּר כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ, כְּשֶׁהִגְּלָּה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן וְהָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, יָצְאָה רָחֵל אִמֵּנוּ מִקִּבְרָהּ וּבִקְּשָׁה עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמַע, נְהִי בְּכִי תַּמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאַנָּה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" וְאַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ הֵשַׁבְתָּ לָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵך מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִן דִמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעוּלָתֵך נְאֻם יְיָ וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתְך נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם"

מַה נֹּאמַר, מַה נְדַבֵּר! אִם עַל גָּלוּת רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה רַק לְשִׁבְעִים שָׁנָה הִרְעִישָׁה רָחֵל אִמֵּנוּ אֵת הָעוֹלָם – מָה תֹּאמַר עַתָּה, בְּגָלוּת הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַזֶּה, אֲשֶׁר זֶה [יוֹתֵר מ]אֶלֶף וְתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁאֲנַחְנוּ בְּגוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, מְפֻזָּרִים וְנִדָחִים בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ תַּחַת עֹל מְלָכִים וְשָׂרִים, וַאֲנַחְנוּ שְׁפָלִים וְנִבְזִים וּכְקוֹצִים כְּסוּחִים אָנוּ בְּעֵינֵיהֶם, וּבְכָל יוֹם קִלְלָתוֹ מֵרֻבָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְעִקַּר כַּוָּנָתָם לַעֲמוֹד עַל נַפְשֵׁנוּ לְהַעֲבִיר דָּת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדֻשָּׁה, וְלֹא יִזָּכֵר לָהֶם שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד. גַּם עַל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נָתְנוּ עֵינֵיהֶם הֵיאַךְ לְהַעֲבִירָם מֵאֱמוּנָתָם הַמֻּחְזֶּקֶת לָהֶם מֵאֲבוֹתֵיהֶם.

מָה תֹּאמְרִי, רָחֵל אִמֵּנוּ, אֵיךְ תּוּכְלִי לָנוּחַ בְּקִבְרֵך?

הָקִיצִי וּתְעוֹרְרִי לִיְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן וּמֹשֶׁה רָעְיָא מֵהֵימָנָא וְכָל אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. עִמְדִי נָא, הִתְיַצְבִי נָא, חַלִּי פְּנֵי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעַד שְׁאֵרִית פְּלֵיטַת עַמְּךָ בֵּיִת יִשְׂרָאֵל, הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, בְּדוּדִים וְשְׁדוּדִים, שְׁפָלִים וְנִבְזִים, נְתוּנִים בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה. עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֵף צַר, יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח! עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלוֹזוּ וּבָנֶיךָ בּוֹז יָבוּזוּ! עַד מָתַי לֹא תְּרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ וְעַל אַרְצְךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדְךָ! הִנֵּה זֹאת תּוֹרַת הַבַּיִת, הַהֵיכָל וְהַר הַבַּיִת הָיָה לְשָּׁמִיר וָשַׁית. עָלָה כֻּלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים, כָּסּוּ פָּנָיו חֲרוֹלִים, שׁוּעָלִים הִלְכוּ בּוֹ. וְהָעִיר הַקְּדֹשָּׁה רַבַּת הַמַּעֲלוֹת, עִיר אֱלֹקִים סֶלָה, הִנֵּה הִיא עַתָּה שַׁמָּה וְשֶׁאִיָה. וְאִם אֲנַחְנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ וְעַווֹנוֹת אֲבוֹתֵינוּ גָּרַמְנוּ אֵת כָּל אֵלֶּה, הֲלֹא אַתָּה בַּעַל הָרַחֲמִים, הַלְעוֹלָמִים תִּזְנַח וְתֶאֶנַף לָנֶצַח! אַתָּה תָּקוּם תְּרַחֵם צִיּוּן כִּי עֵת לְחֶנְנָה.

לָכֵן בָּאנוּ לְפָנֶיךָ בִּכְפִיפַת קוֹמָה וּבְהַכְנָעַת רוּחַ וּבְשִׁפְלוּת הַנֶּפֶשׁ וּבִשְׁבִירַת הַלֵּב, שֶׁתִּזְכֹּר לָנוּ זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים וּזְכוּת הַצִדְקָנִית רָחֵל אִמֵּנוּ, וּתְכַפֵּר לָנוּ אֵת כָּל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ, שֶׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוֵינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ, וְתַעַזְרֵנוּ לְשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שֶׁלְּמָה לְפָנֶיךָ, וְתַאֲרִיךְ יָמֵינוּ בַּטּוֹב וּשְׁנוֹתֵינוּ בִּנְעִימִים עַל הָאֲדָמָה אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, בִּכְדֵי שֶׁנּוּכַל לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ וּמִצְוֹתֶיךָ בְּכַוָּנָה שְׁלֵּמָה וּרְצוּיָה, בְּלִּי שׁוּם טִרְדָּה, וְתָסִיר מִמֶּנּוּ וּמִכָּל עַמְּךָ בֵּיִת יִשְׂרָאֵל כָּל מִינֵי חוֹלִי (ובפרט מהחולה פב"פ).

וְתַן לָנוּ כֹּחַ וּבְרִיאוּת הַגּוּף שֶׁנוּכַל לַעֲבֹד אוֹתְךָ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּלִּי רִפְיוֹן. וְתַן לָנוּ פַּרְנָסָה טוֹבָה וּגְשָׁמִים בְּעִיתָּם, שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת מְבֹרֶכֶת בְּכָל מִינֵי תְּבוּאוֹת וְכָל מִינֵי פֵּרוֹת וִירָקוֹת, וְתַן סִפּוּקֵינוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד דֵּי מַחְסוֹרוֹ, וְלֹא יֶחְסַר לָנוּ כָּל יְמֵּי חַיֵּינוּ. ותזכינו לְגַדֵּל אֵת בנינו (ובפרט פב"פ) (ומי שיש לו בנים בחו"ל יאמר: וּתְזַכֵּנִי לִשְׁמֹעַ בְּשׁוּרוֹת טוֹבוֹת מִבְּנִי וְכוּ', ויפרט כל אחד מקרוביו ומיודעיו).שֶׁתַּצְלִיחַ לָהֶם בְּכָל מַעֲשֶׂה יְדֵיהֶם.

וְהִנְנִי בְּלִּי נֶדֶר נוֹתֵן שֶׁמֶן לְמָאוֹר לְעִלּוּי נִשְׁמַת רָחֵל אִמֵּנוּ וְנִשְׁמַת רַבֵּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס, וְּנִשְׁמוֹת כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים (ולהצלחת בָּנַי פב"פ) שְׁיַּאֲרִיכוּ יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתֵיהֶם, וְלֹא יָמוּת שׁוּם אֶחָד מִבְּנֵיהֶם בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם וְאִמָּם, וְיִזְכּוּ לְבָנִים צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים בְּכָל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּג כָּשֵׁר וְרָאוּי לָהֶם, וְלֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִשָׁמַע שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל בְּזַרְעֵנוּ וּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹתָם יַחַד בְּקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת וּגְאֻלָּה שְׁלֵמָּה בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, אָמֵן סֶלָה. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי.

בברכת התורה ולומדיה עמותת החסד "ברסלב מאיר" 

פשוט לטעום טעם של ברסלב

למסירת שמות חינם לברכה ותפילה או 40 יום תפילה בקבר רחל וא כל השנה במוקד התפילות של חסידי ברסלב בקבר רחל !